עצירות מוגדרת כקושי בהטלת צואה ולכן היא אינה מוגדרת כמחלה אלא כסימפטום. עם זאת, מדובר בתופעה רחבה שממנה סובלים כ-20% מהאוכלוסייה בעיקר נשים, אנשים שסובלים מהשמנת יתר וקשישים. העצירות מוגדרת ככזו במידה והיא עונה על אחת או יותר מההגדרות הבאות:

• תדירות הטלת הצואה –כאשר הטלת צואה שמתרחשת פחות מ-3 פעמים בשבוע.
• אופן הטלת הצואה –כאשר הטלת הצואה כרוכה במאמץ גם אם היא סדירה (לפחות ברבע ממקרי הטלת הצואה).
• סוג הצואה –כאשר הצואה קשה/יבשה.
• תחושה לאחר הטלת הצואה – כאשר לאחר הטלת הצואה עדיין אין תחושת התרוקנות (לפחות ברבע ממקרי הטלת הצואה).

כמו כן, נהוג להבחין בין עצירות מסוגים שונים:

• עצירות כרונית – עצירות שנמשכת שנים.
• עצירות אקוטית – עצירות שמופיעה באופן פתאומי.
• עצירות תפקודית – עצירות שנובעת מבעיה כלשהי במעיים למשל החלשות שרירים באזור האגן, סדק בפי הטבעת ועוד.
• עצירות משנית – עצירות שנובעת בגלל התנהגות אנושית מסוימת (למשל תזונה שאינה כוללת סיבים, חוסר פעילות גופנית, מתח, חרדות), שימוש בתרופות או מחלה כלשהי.

אמנם עצירות כאמור אינה מוגדרת כמחלה אבל היא יכולה לגרום לבעיות אחרות מסיבה אחת – הצטברות צואה במעיים יכולה לגרום לגזים ולספיגה חוזרת של הנוזלים במעיים שגורמים לטחורים, דלקות מעיים, פיסורה, ורידים ברגליים, דלקת בתוספתן ואפילו מגבירים את הסיכוי ללקות בסרטן.

טיפול מערבי בעצירות

הטיפול המערבי בעצירות נחלק לטיפול תזונתי ולטיפול תרופתי ובשום שלב אינה רואה בה מחלה.

• טיפול תזונתי –לשתות לפחות 8 כוסות מים ביום ולצרוך לפחות 10 גרם של סיבים תזונתיים ביום (בעיקר פירות, ירקות וסובין).
• טיפול תרופתי – טיפול זה כולל תרופות שמגבירות את נפח הצואה, תרופות שמרככות את הצואה, תרופות שסופחות נוזלים לחלל המעי ו/או תרופות שמגבירות את תנועת המעיים. עם זאת, לחלק מהתרופות יש התניות לשימוש, למשל שתיית מים מרובה, שימוש מועט כדי לא לפתח תלות והמלצה לא להשתמש בהן במידה ומדובר בחולי לב/כליות. כמו כן שימוש בחלק מהתרופות יכול לפגוע ביכולת ספיגת המזון במעיים, כך שהן אינן מומלצות.